פסק-דין בתיק ת"א 2280-10

1.                  לפניי תביעה כספית בעילה חוזית בגין הפרת הסכם שיווק והפצה שנחתם בין בעלות הדין, בהיעדר פרסום ושיווק ע"י הנתבעת, של מוצרים של התובעת כמתחייב בהסכם.

2.                  הנתבעת טענה מנגד, כי עסקינן בהסכם קונסיגנציה ואין לתובעת להלין אלא כנגד עצמה בנוגע לתמורה המגיעה לה בגינו, משהתגלה קושי בשיווק המוצר, שנימצא כושל.  לטענתה, נגרם לה נזק בשל מחדליה של התובעת, שהשאירה במחסניה את מוצריה למשך פרק זמן ארוך, למרות שהודע לה שהשיווק אינו עולה יפה .

טענות הצדדים:

3.                  ביום 15.5.2007 נחתם הסכם לתקופה של שלוש שנים, לשיווק והפצה בלעדי ע"י הנתבעת (נספח 1 לכתב התביעה, להלן - "ההסכם" ) של מוצרים:  ANTI-SLIP ו-   FRESH AND GO   (להלן-"המוצרים").

4.                  התובעת טוענת, כי עובר לחתימה על ההסכם, הציגה עצמה הנתבעת בפניה כבעלת מומחיות וניסיון בשיווק, המחזיקה ב- 1,300 נקודות מכירה בארץ. על סמך אותו מצג, שנימצא כמצג שווא, היא חתמה על ההסכם . בהתאם להסכם ולפי דרישה של  הנתבעת ממנה, הכינה התובעת אריזות בעיצוב ייחודי למותג של הנתבעתHOME CARE". בכך, סוכלה האפשרות להעביר את השיווק למשווק אחר משהפרה הנתבעת את ההסכם . בנוסף בהיות ההסכם, הסכם בלעדיות , היא בטלה תוכניות להתקשרות ולהפצה בדרך אחרת של המוצרים והסתמכה על שיווק של הנתבעת בלבד, אשר נכשלה בו . 

5.                  ביום 23.8.2007 , לאחר שהנתבעת קיבלה מהתובעת 5,000 אריזות של מוצרים לפי טענתה, היא העבירה לנתבעת חשבונית ע"ס של 80,850 ש"ח ולפי סעיף 7.א. להסכם, היה עליה לשלם לה את התמורה האמורה עד ליום 15.11.2007 (שוטף+65 יום). הנתבעת נמנעה מכך ואף לא העבירה אליה דו"חות חודשיים על אספקת המוצרים, לפי התחייבותה בסעיף 3.ג. להסכם . בבדיקתה עם סמנכ"ל הנתבעת, התברר לה כי המוצר, לא הוזן כלל במחשביה של הנתבעת ולא ניתן היה למכור או להציג אותו בתחנות המכירה שלה. 

6.                  לאור זאת, שלחה התובעת מכתבי התראה לנתבעת להעברת התמורה המגיעה לה  (נספחים 3 ו-4 לכתב התביעה) ורק ביום 4.6.2008 שלחה לה הנתבעת מענה למכתבה אליה מחודש אפריל 08' (נספח 5 לכתב התביעה). במכתבה, טענה הנתבעת כי ההסכם הוא הסכם קונסיגנציה והכחישה כי קיבלה ממנה חשבונית וכן, הלינה כנגדה על היעדר פרסום מצד התובעת. לטעת התובעת , אין כל ביסוס לטענותיה של הנתבעת מה גם, שהיה עליה לפי סעיפים 3ד. ו-4ד. להסכם, לדאוג לפרסום בעצמה. 

7.                  לאור האמור, טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית ונהגה בחוסר תום לב כלפיה. אילו מילאה הנתבעת אחר ההסכם, רווחיה מהשיווק היו מגיעים לסך של 12,000 ש"ח לחודש. לפיכך, נמנע ממנה רווח בסך של 432,000 ש"ח לכל תקופת ההסכם. בנוסף, נגרם לה נזק בצורך לאחסן את מוצריה, בסך של 500$ לחודש . רכיב נזק זה הגיע לסך של  16,000$ (לפי שער דולר של 4 ש"ח לדולר בסך השווה בשקלים של 64,000 ש"ח) למשך 32 חודשים. אי העברת התשלום בהתאם לחשבונית מיום 23.7.2007 , גרם לה להפסד בסך של 80,850 ש"ח. כמו כן, נגרם לה נזק מהכנת המוצרים באריזת המותג של הנתבעת לפי דרישתה שנותרו במחסניה, בסך של 137,445 ש"ח. סך כל  נזקיה הוא 714,295 ש"ח. משיקולי אגרה, הועמדה התביעה בסך של 400,000 ש"ח בלבד.

8.                  הנתבעת, דחתה את טענותיה של התובעת וטוענת לשיהוי בהגשתה, כשלוש שנים ממועד השווק, בכוונה להסתיר את העובדות לאשורן. לטענתה, המוצר ANTI-SLIP  שווק בעבר ברשתות גדולות (הום סנטר , ACE ו- קנה ובנה),  ללא הצלחה. לאחר כישלון השיווק פנתה אליה התובעת במטרה לשווקו בשנית למרות ידיעתה שאין  דרישה למוצר שנימצא כושל. בהתאם לכך, הבהירה הנתבעת לתובעת, כי אין בידה להתחייב לכמות רכישות מסויימת ועל התובעת, להשקיע בפרסום אם לא כן, קטן הסיכוי להצליח בשיווק. בהתאם לאמור, נחתם הסכם קונסיגנציה לפיו עליה לשלם לתובעת תמורה על פי היקף המכירות בפועל של המוצרים.

9.                  הנתבעת טענה כי התובעת, הפרה את התחייבותה לפי ההסכם משלא השקיעה בפרסום ולא שיתפה פעולה איתה בשיווק. כל רצונה של התובעת היה להוציא ממנה את המוצרים ולזכות בתמורה בגינם, מבלי שיהיה בידי הנתבעת לשווק אותם בפועל. לא בכדי, העלימה התובעת מבית משפט את נספח א' להסכם , בו היא התחייבה לפרסם את המוצר בעלות של 6 ש"ח לפריט ולקדם את המכירות ברשתות המדיה; לספק קטלוגים וחומר הסברתי (נספח א' להסכם, צורף כנספח א' לכתב ההגנה). בהעדר פרסום, לא עלה בידה לשווק את המוצר ואין לתובעת להלין כנגדה בנדון.

10.              לעניין מצג שווא, הכחישה הנתבעת כי היא התחייבה לשווק את המוצר ANTI-SLIP ב- 1,300 נקודות מכירה. לדידה,  היה ברור לתובעת כי המוצר אינו בליבת העסקים של בתי מרקחת שכן אינו מוצר רפואי ופוטנציאל המכירות שלו,  נמוך ביותר. זאת ועוד, התובעת פעלה בניגוד לסעיף 6ג. להסכם ושלחה אליה מוצרים על דעת עצמה, לא על פי הזמנת רכש שלה ממנה. היעדר הזמנה  מציגה לאספקת מוצרים נוספים, נבע מכשלון שיווק המוצרים שהועברו אליה בתחילת תקופת ההסכם, גם זאת לא על פי הזמנתה. 

11.              הנתבעת הכחישה כי נשלחה אליה החשבונית והכחישה כי היא חייבת לשלם לפי החשבונית שוטף + 65 יום. החשבונית שנשלחה אליה היא 'חשבון עסקה זמני' כפי שרשום בה. הכמות שנירשם שסופקה לה של 5,000 יחידות, אינה הכמות שסופקה לנתבעת בפועל  שהיתה 2,448 יחידות (102 קרטונים, 24 יחידות בקרטון) בלבד. לפיכך נדחתה  הדרישה לתשלום סך של 80,850 ש"ח לפי החשבונית. לדידה, התובעת זכאית לתמורה לפי היקף המכירות בפועל עבור 86 יחידות שכן נמכרו 105 יחידות ומתוכן, 19 יחידות הוחזרו לה. מחיר יחידה הוא בסך של 14 ש"ח ומגיע לה על כן סך של 1,204 ש"ח בצירוף מע"מ.

12.              הנתבעת טענה כי ככל שיושת עליה תשלום כלשהו, יש לקזז את נזקיה בסך של 20,000 ש"ח עקב מחדליה של התובעת, שהפרה את ההסכם והותירה סחורה במחסניה  למשך חודשים רבים, לרבות הצורך בהעברתם מהם. 

מהות ההסכם:

13.              בחנתי את טענות הצדדים בשאלת מהותו של ההסכם. אם כטענת התובעת, הוא הסכם הפצה ושיווק בלעדי שהתמורה משולמת בהתאם לכמות מוצרים שסופקו לנתבעת או שמא כטענת הנתבעת, ההסכם הוא הסכם קונסיגנציה והתמורה, משולמת לפי כמות המכירות בפועל של המוצרים.

14.              לצורך סיווג ההסכם ואיפיונו, נידרשתי לתנאי ההסכם בכלל זה , סעיף התמורה : שוטף + 65 יום ממועד מתן החשבונית וכן התנאי לפיו הסחורה תועבר לנתבעת לפי הזמנתה. בנוסף, בחנתי את התנהלות הצדדים להסכם ואומד דעתם בנוגע אליו לרבות לפי נספח א' להסכם.  

15.              אין חולק וכל גם עולה מהעדויות, שההסכם נערך על ידי הנתבעת (עמ' 19 שורות 20-23) והטיפול בעריכתו, היה באחריות של מנכ"ל הנתבעת מר יעקב אלגרבלי (עמ' 16 שורות 18-24 , עמ' 25 שורה 23).

16.              בסעיף 7.א. להסכם בעניין התמורה נקבע : "בתשלום של שוטף + 65 יום, מיום החשבונית". הנתבעת, אינה מתכחשת להוראה זו בהסכם אך טוענת שהוא כפוף לסעיף 6 שקבע כי האספקה, תבוצע כנגד הזמנת רכש שלה. לטענתה, היא לא העבירה הזמנה כלשהי להתובעת (סעיף 18 לתצהירו של יעקב אלגרבלי ) ולשיטתה, המוצר נכשל בעבר והיא 'עשתה טובה לאדם שנתקע עם סחורה' , בניסיון למכור את מוצריו (עמ' 16 שורה 24). לכך, לא ניתן אמנם ביטוי בהסכם כדברי העד יעקב אלגבלי (עמ' 16 שורה 29) ולא נרשם בו כי הוא הסכם קונסיגנציה וכי התמורה, תלויה בהצלחת השיווק (ראו גם עדותו של מיכאל אלגרבלי, עמ' 26 שורה 7).

17.              מיכאל אלגרבלי העיד כי רק בשל היכרות אישית שלו עם עוזי אמסילי, שביקש לבחון אם ניתן לסייע לתובעת קיבלה על עצמה הנתבעת, את הפצת המוצר (עמ' 25 שורות 31-33). העד הפנה בעדותו, לסעיף 6ג. בהסכם לפיו הזמנת רכש תיעשה לפי דרישת המפיץ, קרי: הנתבעת אך בה בשעה הודה כי לא נירשם בהסכם, כי הוא הסכם קונסיגנציה (עמ' 26 שורה 7).